סיפור חסידי שבועי

שותפות גורל ואמונה בנצח ישראל

מר יעקב פרי

אחת הנסיעות הראשונות שלי לאחר שמוניתי בשנת תשמ"ח (1988)לראש שירות הביטחון הכללי (השב"כ), הייתה לארה"ב, במסגרת שיתופי הפעולה המודיעיניים הנרחבים שמתקיימים בין שתי המדינות. באותן שנים עדיין היה איפול מוחלט על זהותם של כל אנשי השירות החשאי, ורק בשנת תשנ"ו (1995), הותר לראשונה לפרסם את שמו של ראש השירות. אפילו בתוך השירות החשאי עצמו, רק מעטים מתוך החוג הקרוב אלי ידעו שהתמניתי לראש השירות. משום כך, הופתעתי מאוד כאשר בבית המלון שבו התאכסנתי, הופיעה משלחת של חסידי חב"ד צעירים ואמרו לי שהיה מאוד חשוב שאפגוש את הרבי.
שמעו של הרבי מליובאוויטש הוא הרי מן המפורסמות, גם בעולם הדתי וגם בעולם החילוני, ובעיניי הרבי הוא דמות ששייכת לכל יהודי באשר הוא ולכלל קהל ישראל, והוא מעל לכל מחלוקת של עדה או זרם – ולכן אמרתי להם שיהיה זה לכבוד עבורי, ומאוד אשמח ואתרגש לפגוש את הרבי באם לוח הזמנים יאפשר. הם אכן חזרו אלי, כפי שהבטיחו, עם מועד ושעה, אולם לצערי זה לא עלה בידי באותו ביקור. הבטחתי להם נאמנה שבפעם הבאה שאבקר בארה"ב אשמח ואתכבד לקיים פגישה עם הרבי, ואכן, בשנת תש"נ (1989) כשחזרתי פעם נוספת לניו יורק אחרי סבב פגישות יצר אתי קשר הרב בנימין קליין והודיע שהרבי ישמח לפגוש אותי.
הפגישה נקבעה לשעת לילה מאוחרת, ודקות ספורות אחרי שהגעתי הוכנסתי לפגישה עם הרבי. ההתרשמות הראשונה שלי הייתה מהמאור פנים של הרבי ומהעיניים, המבט שקשה לשכוח אותו. אני זוכר גם שהייתה אווירה מאוד רגועה ונינוחה ומאוד מסבירת פנים. אחת השאלות הראשונות ששאל אותי הרבי הייתה בנוגע למוצא המשפחתי שלי, של הוריי, ותוך כדי שסיפרתי לרבי את קורות חיי הרגשתי שהרבי מאזין ובוחן, וכאילו מסתכל במבט חודר לנבכים העמוקים והפנימיים ביותר שבי.
באותה תקופה עמד יצחק שמיר בראש ממשלת ימין צרה, והרבי הוסיף ושאל בעדינות האם העובדה שאני מגיע במקור ממשפחה שאינה מהרקע הימני של המפה הפוליטית, מפריעה בצורה כלשהו להנהגה הפוליטית, או האם יש לכך השפעה כלשהי על הפעלת שירות הביטחון. בעצם אני הבנתי את שאלתו של הרבי כשאלה עקרונית ביותר, שנוסחה בתחכום רב – האם יש פוליטיזציה של השירות? אני הרגעתי את הרבי ואמרתי שהשירות הוא על-פוליטי ומתנהל באופן ממלכתי לחלוטין, ומשרתים בו זה לצד זה יהודים בעלי השקפות עולם שונות במקצועיות רבה ותוך התמקדות במשימה.
שאלה מעניינת נוספת ששאל הרבי נגעה לעלייה הגדולה שהחלה להגיע באותה תקופה מברית המועצות לשעבר, עלייה ברוכה שבמסגרתה הגיעו למעלה ממיליון מהגרים מרוסיה ומהרפובליקות של ברית המועצות. אחד מתחומי פעילותו של השב"כ מתמקד בסיכול ניסיונות ריגול של מדינות זרות נגד ישראל, והרבי שאל האם אנחנו סובלים מבעיה של מרגלים שמסתננים בין המהגרים במסווה של עולים. הרבי גם התעניין מאוד בנושא שיתופי הפעולה עם ארגוני מודיעין זרים, במיוחד זה של ארצות הברית. לאורך השיחה הרבי הקפיד להימנע מלמתוח ביקורת גלויה, אך הוא ביקש לדעת האם אנחנו מוצאים אוזן קשבת והבנה לבעיותיה הייחודיות של ישראל אצל עמיתינו.
בהמשך ביקש הרבי לשמוע את דעתי על המצב. מעניין שהוא לא שאל אותי מה אני עושה בשירות ובמה מתמחה השירות, וגם לי מצדי הייתה מין תחושה ברורה שהוא יודע בדיוק במה מדובר ואינו זקוק שאציג ואקדים הסברי רקע. אישור לתחושה זו קיבלתי אחרי השאלות הראשונות שהרבי שאל אותי, שמהן נדהמתי להיווכח עד כמה הרבי, שעיקר עיסוקו בענייני הנהגת החסידות ובלימוד תורה, היה בקיא בפרטים הקטנים של תחומי המודיעין.
הוא גם הקדים ואמר לי, "תרשה לעצמך להיות לגמרי גלוי, גם אם יש לך ביקורת כלשהי כנגד הממשלה או כנגד מנהיג כזה או אחר" – כלומר,אני הבנתי את זה כמסר שהשיחה בינינו דיסקרטית ושככל שהדבר תלוי בו, תוכנה יישאר בינינו כמו בכספת סגורה. אני חייב לציין שאכן לאורך השיחה כולה הרגשתי שאני מדבר אל אדם שהוא לא רק סמכות רוחנית גבוהה ובעל יכולת הבנה וניתוח מדהימים של המצב בארץ ובעולם, אלא גם כמי שאני יכול לשוחח עמו בפתיחות ולתת בו אמון מוחלט ומלא.
במהלך השיחה נתתי לרבי סקירה על התחזיות של השירות לגבי הטרור העולמי, מחוץ לישראל ובתוכה. שיתפתי את הרבי בדאגות שלי בנושא של ערביי יהודה, שומרון ועזה. נכנסתי לתפקיד כחצי שנה אחרי פרוץ האינתיפאדה – ההתקוממות העממית הספונטאנית שהבעירה את המדינה ואת העולם, והתאפיינה בהפרות סדר, זריקת אבנים ובקבוקי תבערה, דקירות ופיגועים.
בהמשך שיחתנו, שאל אותי הרבי האם אני צריך משהו, סיוע כלשהו. עניתי שבאתי כדי להכיר את הרבי, לשמוע אותו וכמובן להתברך מפיו, ואז הרבי נתן לי לאורך כרבע שעה את אחד הניתוחים היותר מבריקים שניתן להעלות על הדעת בנוגע למצב הגיאופוליטי והשלכותיו על ארץ ישראל, ועל התחזיות של הטרור הבינלאומי – כאילו עומדת מאחוריו מערכת איסוף מודיעין שלמה ומתוחכמת.
במבט לאחור, התברר שהרבי צדק לגבי רבות מאותן תחזיות, שהתממשו במדויק. למשל, הוא דיבר על המתח ששרר בין המזרח והמערב ובפרט בין שתי המעצמות רוסיה וארה"ב, ואמר כבר אז שתהיה הפשרה ביחסים. זמן קצר לאחר מכן אכן נפלה חומת ברלין ,התאחדו שתי הגרמניות המזרחית עם המערבית והתפרק הגוש הסובייטי. הוא גם דיבר על כך שהטרור האיסלאמי הרצחני יתעצם ויעמיק, ופירט ונימק את הסיבות לכך – ולמרבה הצער התברר בפיגוע המחריד של אל-קאעידה במגדלי התאומים עד כמה הרבי צדק גם כאן. דבריו של הרבי למעשה לא התייחסו לתקופה מסוימת, אלא עסקו יותר בנושאים עקרוניים ובתהליכי עומק שמתרחשים, ולכן הרבה מהדברים שאמר בשעתו תקפים ושרירים גם היום.
לאורך דבריו הרבה הרבי לנתח את הנושא לעומק, לרדת לשורשם של הדברים ולהציג את ההיבט של גורל הקיום היהודי, יחד עם התקווה והאמונה בנצחיותו של עם ישראל. הוא דיבר על סבלו של עם ישראל, הזכיר כמה פעמים את השואה, וקישר זאת לחשיבות ולגורל המשותף המקשר בין האנשים המשרתים את העניין היהודי ועוסקים בהצלת יהודים. גם כאשר התייחס לסכסוך הישראלי-ערבי, הוא לא התייחס להיבט הפוליטי ולא נכנס לשאלות של כן או לא משא ומתן וכדומה, אלא הדגיש שמדובר בסכסוך בן למעלה ממאה שנה שלא ייפתר על ידי הפגנה כזו או אחרת. אני יכול להעיד שהניתוחים של הרבי היו מאוד מעמיקים ומאירי עיניים, ולא פעם כאשר עלו לדיון בשירות נושאים שנגענו בהם באותה שיחה, מצאתי את עצמי חוזר לניתוחים ששמעתי מהרבי ושנגעו בשורשם של הדברים, וללא ספק הדברים השפיעו עלי ושמשו עבורי כמורי דרך וכנדבך נוסף שעזר בחשיבה ובהסתכלות המקצועית.
אחד הדברים שהכי הרשימו אותי הייתה העובדה שהרבי לא ניסה לתת לי עצות, אלא התקיימה שיחה מתוך הרבה מאוד האזנה. הוא הקפיד מאוד שלא למתוח ביקורת ונזהר שלא לתת עצות, ואפילו לא להציג בצורה ישירה ונחרצת את השקפותיו ואת דעותיו לגבי הנושאים שדוברו. ויחד עם זאת, מתוך השאלות, התגובות וההתייחסויות שלו לדברים שעלו, שנאמרו בהרבה מאוד ענווה וכבוד, ומתוך עומק ויישוב הדעת – בהחלט ניתן היה להסיק ולהבין איך הוא רואה את הדברים וכיצד הוא סבור שצריך לנהוג.
לקראת סיום הפגישה הרבי בירך אותי, גם באופן אישי, את משפחתי ואת הוריי, וגם את כל העוסקים במלאכה בשירות הביטחון הכללי. אחת לשבוע היה מתכנס המטה הכללי שמורכב מכל ראשי האגפים והמרחבים של השירות, ובהתכנסות שהתקיימה אחרי שובי ארצה סיפרתי שפגשתי את הרבי ומסרתי את ברכתו, והיו רבים שהדבר בהחלט ריגש אותם.
הפגישה ארכה בסך הכל כשלושת רבעי השעה, ואחרי שיצאתי פגש אותי הרב קליין ואמר לי שאני מוזמן להתקשר בכל עת, ובכל פעם שאני בארצות הברית הוא ישמח לארגן פגישה נוספת. אני מאוד מיצר ומתחרט על כך שלא התאפשר לי לנצל את ההזמנה הזו; הפגישה הזו הייתה עבורי חוויה רגשית ורוחנית עוצמתית, והרגשתי שזכיתי לפגוש את אחד מגדולי הרבנים שקמו לעם ישראל. אני זוכר כיצד במכונית בדרך חזרה למלון הרהרתי במסרים הערכיים שעמם יצאתי מהפגישה – עד כמה חשובה וחיונית העבודה שאני עושה ועד כמה זקוק עם ישראל לסיוע ולעזרה הללו, וכי כל זה מחייב אותי להתעלות מעל למצוקות ולהתלבטויות היומיומיות שקיימות למכביר. אני חש אושר וסיפוק על כך שהייתה לי הזכות לפגוש את הרבי. הייתה זו עבורי חוויה נפשית מדהימה שמילאה אותי בהשראה, וזהו נכס שאני אמשיך לשאת עמי כל ימי חיי.
מר יעקב פרי שירת בשב"כ במשך שלושים שנה, מתוכן שמונה שנים בהן כיהן כראש השירות. הוא רואיין בביתו בצפון תל אביב בי"א בניסן תש"ע (2010)