סיפור חסידי שבועי

כיצד לשנות את העולם בעשר דקות

ר' אפרים (פרדי) הגר ע"ה

כאשר מישהו פיתח קשר עם הרבי — אני חושב שזה נכון לגבי רוב האנשים — זה סייע לו להכיר טוב יותר את עצמו. אנשים לא באו אל הרבי כדי לבחון אותו ולעמוד על טיבו, כפי שלעיתים מבקשים לראיין אדם גדול כדי לגלות עליו יותר. זה היה יותר מתוך מגמה לפגוש את עצמם.
הפעם השנייה בה נכנסתי ל"יחידות" — פגישה אישית פרטית עם הרבי - הייתה בשנת תש"ל (1970).רבים מאיתנו טסו במיוחד מלונדון, לכבוד יו"ד שבט אותה שנה, היום בו מלאו עשרים שנה להסתלקות הרבי הריי"צ ולתחילת נשיאותו של הרבי.
לא ציפיתי להיכנס ליחידות כיוון שהייתי ביחידות כחמישה חודשים קודם לכן, אבל ביום ראשון בערב קרא לי הרב גרונר (מזכירו של הרבי) ואמר לי שהרבי רוצה שכל האורחים ייכנסו ליחידות.
היחידות ערכה עשר דקות, קצרה בהרבה מאשר בפעם הקודמת. מאות אנשים נכנסו באותו לילה. ביחידות ההיא הרבי שאל אותי, "מה הסטודנטים באוניברסיטת לונדון עושים לגבי מזון כשר?" ואמרתי "כעת בונים מחדש את בית 'הלל'; זה צפוי להסתיים באוקטובר ואז יהיו שם מתקנים מתאימים". זה היה בינואר 1970 .
בתגובה הרבי הסתכל עלי, במבט נוקב... ואמר, "ובכן, אמור לי: עד אוקטובר מותר לאכול מזון לא כשר?" חשתי מבוכה רבה. לפני שאני ממשיך, אני מוכרח להוסיף: ככל שידוע לי, הרבי מעולם לא ביקר בלונדון ולא הייתה לו היכרות אישית עם המקום.
"ככל שאני מבין", הרבי המשיך, "אוניברסיטת לונדון היא לא אוניברסיטה טיפוסית עם קמפוס שמכיל את כל המכללות, אלא המכללות פזורות על פני נקודות רבות בחלקים שונים של העיר; אם כן, האם תהיה זו טעות לומר שרק סטודנט שרואה עצמו מחוייב לנושא ומחפש אוכל כשר יבוא לבית 'הלל'?"
כמובן שהסכמתי.
והרבי אמר, "מה אנחנו עושים עם שאר הסטודנטים?"
שתיקה מצדו של עבדכם הנאמן...
וכאן הרבי אמר, "האם לא יהיה זה רעיון טוב לארגן שירות אספקת ארוחות ולפנות אל אנשים באופן יזום, להזמין אותם לבוא ולאכול מזון כשר?" התחלתי להתלהב מהעניין ואמרתי, "זה רעיו נפלא! ונוכל גם לארגן הרצאות, להביא נואמים- אורחים ולקרב את הסטודנטים ליהדות..."
הרבי הגביה את ידו ואמר, "כל זה יפה מאד וייתכן שזה רעיון טוב, אבל לא זו היתה כוונתי. בהצעה שלי התכוונתי אך ורק לכך שכאשר בחור יהודי ישב לאכול, זה יהיה במקום שבו הוא יפגוש נערה יהודייה והארוחה תהיה כשרה, במקום שיאכל ארוחה לא כשרה ליד בחורה לא יהודייה".
מכל מקום, קיצורו של דבר, אמרתי לרבי, "נעשה זאת". ועשינו זאת.
חזרתי ללונדון, גייסתי לנושא ידיד שלי, איש צעיר, נלהב ונמרץ, וארגנו שירות אספקת ארוחות. כתוצאה משיתוף פעולה עם אחת המסעדות המרכזיות בלונדון באותם ימים, היו משלוחים סדירים של ארוחות כשרות לשלושה מוסדות אקדמיים; כמדומני שהיו אלה 'בית הספר של לונדון לכלכלה', 'קינגס קולג'' ו'אימפריאל קולג'' בלונדון. והשירות נמשך שנים רבות. אני חושב שאיכשהו, אם כי בצורה שונה, זה נמשך עד היום.
הפרויקט נחל הצלחה אדירה. היינו יוצאים פעמיים או שלוש בשבוע לגייס כספים לטובת הענין, כי היה נדרש הרבה סבסוד ואני חושב שעסקתי בזה יותר מאשר בלימודים באוניברסיטה. נדמה לי שזה בא לידי ביטוי בציונים שלי, אבל לא ניכנס לזה...
כל זה היתה תוצאה של יחידות אחת בת עשר דקות! וזה היה רק חלק מהיחידות בת עשר הדקות... הרבי העלה רעיון כביר ומהפכני שבוודאי שינה את חייהם של אנשים רבים. קיימים הרבה מנהיגים, רבנים, ראשי ישיבות, שדואגים לקהילות שלהם — וזה נפלא, ראוי לשבח ונהדר, ואנחנו זקוקים לעוד מנהיגים כאלה. אבל לרבי היה מבט יותר רחב.
הרבי ראה לנגד עיניו את העולם הרחב. הוא חשב על אנשים שהוא מעולם לא פגש וייתכן שלעולם לא יפגוש, והמצב שלהם הדאיג אותו, לא איפשר לו לישון ולא נתן לו מנוח, עד שהוא עשה משהו בנושא...
פרדי הגר התראיין בביתו בלונדון בקיץ 2007