סיפור חסידי שבועי

שמי פסח פישמן, ומשנת תשמ"ח (1988) אני משמש כשליח הרבי בדרום אפריקה. תחילה מוניתי לכהן כרבה של הקהילה היהודית בעיר בלומפונטיין, בירת אחד משלושת המחוזות במדינה, הרחוקה כארבע מאות קילומטרים מיוהנסבורג. במסגרת תפקידי זה, שירתי גם את היהודים בעיר מַסֶרוּ, בירת לְסוּטוּ – מדינה נפרדת מדרום אפריקה שנמצאת במרחק כשעתיים נסיעה בלבד מבלומפונטיין.
תמיד הדהים אותי היקף השפעת הרבי. במהלך מלחמת המפרץ הראשונה בשנת תנש"א (1990), אני זוכר שקיבלתי שיחות טלפון מיהודים רבים במקומות נידחים. אחד התקשר מלב לסוטו, מקום שלא היה בו אפילו מניין יהודים – כולל נשים וילדים – וביקש לדעת אם הרבי אכן אמר שישראל תהיה בטוחה. שיחת טלפון נוספת הגיעה מחווה המרוחקת כמאתיים קילומטר ממקומי, ולפחות חמישים קילומטר מהיהודי הקרוב ביותר – אך גם מתקשר זה שמע שהרבי אמר שישראל היא המקום הבטוח ביותר, וביקש לשמוע פרטים נוספים.
ראיתי בכך אות לעוצמת השפעת הרבי, שאינה מוגבלת רק למרכזי אוכלוסייה גדולים של יהודים, אלא מתפשטת ומגיעה לכל עיירה קטנה. איכשהו, כל האנשים הללו שמעו את דברי הרבי, ושאבו מהם עידוד והשראה.
בתקופת שליחותי בבלומפונטיין, זמן קצר לפני ראש השנה תש"נ (1989), נולד בננו יוסף יצחק. למרבה הצער, הוא נדבק בזיהום חיידקי כלשהו בבית הרפואה, ונאלץ להתאשפז ביחידה לטיפול נמרץ. הוא שהה שם במשך שמונה ימים, אך במצבו לא חל שום שיפור.
היססתי מלכתוב על כך לרבי, שכן לא רציתי לגזול מזמנו היקר. הרגשתי שהרופאים משתדלים כמיטב יכולתם. קיוויתי שבעזרת ה' העניין יסתדר בקרוב. אולם, אשתי התעקשה שנכתוב לרבי, וכך עשינו.
לא קיבלנו תשובה מיידית. בימים ההם השתמשנו במכשיר פקס, שכן היה זה לפני עידן הדואר האלקטרוני, ואמצעי התקשורת לא היו מפותחים כמו היום. אך הסתבר שלא נזקקנו לקבל את תשובת הרבי בכתב. התשובה הגיעה בצורה מוחשית הרבה יותר. בבוקר אחרי שכתבנו לרבי, כאשר נכנסתי עם אשתי לבית הרפואה, קיבלה האחות את פנינו במילים הבאות: "אתמול בלילה התרחש כאן נס! אתם יכולים היום לקחת את התינוק הביתה".
יוסף יצחק היה בריא לחלוטין! וברוך ה', בזכות ברכת הרבי, ברית המילה שלו נערכה בחול המועד סוכות.
אני רוצה לשתף עוד סיפור אחד שהתרחש בעודי תלמיד ישיבה, לפני שנסעתי בשליחות הרבי לדרום אפריקה. הדבר אירע במהלך שמחת תורה בבית הכנסת שבמרכז חב"ד העולמי, 770 איסטרן פארקוויי.
היה זה בשנת תשמ"א (1980), ממש אחרי שהרבי הכריז על ייסוד תנועת הנוער "צבאות השם" – שתכליתה היה לעורר ילדים להוספה בתורה ובמצוות. הרעיון של הרבי היה מהפכני. בדרך כלל, אישים דגולים אינם מעסיקים את עצמם בעניינים הקשורים לעולמם של ילדים קטנים, וגם אלו שכן, מגלים בכך עניין נקודתי בלבד. אך העניין והמעורבות של הרבי בנושא היו מתמשכים. הוא שוחח רבות על אודות המיזם החדש, ובהתוועדויות שערך בתקופה ההיא – שיחות רבות התמקדו בנושא זה. נערכו גם כינוסי ילדים שבהם השתתף הרבי ואף נשא דברים, והמיזם כולו זכה להכוונתו הצמודה. (מיזם זה נמשך ומתקיים גם כיום, ו"חיילים" רבים מגוייסים לצבאו של הרבי.)
באותם ימים היה פרוטוקול מסודר בנוגע לסדר ההקפות שנערכו בשמחת תורה ובשמיני עצרת ב-770. הרבי כובד בהקפה הראשונה והאחרונה, כאשר בכל יתר ההקפות שביניהן כובדו אישים שונים.
אולם, למרבה ההפתעה – שלי ושל יתר הנוכחים במקום – הכריזו פתאום שכל הבנים מתחת לגיל בר מצווה נקראים להגיע להקפה.
עלינו לדמיין כיצד 770 נראה במהלך ההקפות. אף שמדובר בבית כנסת גדול, הוא בקושי הכיל את האלפים הרבים – ייתכן שהמספר הגיע אף לשמונת אלפים איש – שנכחו במקום. המקום היה דחוס כמו קופסת סרדינים.
ברגע שיצאה ההכרזה לכל הבנים לעלות להקפה, צצו לפתע כל הילדים הקטנים מתחת לשולחנות ולספסלים, משם הם השקיפו על הרבי. הצפיפות בקהל הייתה כה רבה, עד שאת חלקם נאלצו פשוט להעביר מיד ליד מעל ראשי האנשים.
היה זה מחזה אדיר.
אני זוכר ששרנו את ניגון ההקפות של רבי לוי יצחק – אביו של הרבי – בשעה שהרבי רקד עם הילדים, כשהוא אוחז בידיו את ספר התורה הקטן שלו, המיוחס לאחים מסלאוויטא. הבימה כולה הייתה עמוסה בילדים הקטנים, ורבים מהם שלחו את ידם לנשק את ספר התורה של הרבי – מחזה מרגש מאוד.
פניו של הרבי הביעו רצינות, אך הוא עודד כל העת את השירה בבית הכנסת על ידי הנפת ספר התורה בתנועות מעגליות, תוך שהוא מוקף בים של חולצות לבנות קטנות – של כל אותם ילדים. מאחוריהם אפשר היה לראות ים של מעילים שחורים, של תלמידי הישיבה שניצבו על ה"פירמידות" – ספסלי הצופים שהוצבו מסביב והגיעו כמעט עד לתקרה הגבוהה של בית הכנסת. מראה ההקפה הזו היה מדהים, והאווירה במקום הייתה מחשמלת.
לא היה קשה לדמיין את מלאכי השרת שירדו באותה שעה ממרום, מרוב השמחה והאחדות שבקעו משם.
זכיתי לעמוד בשורה השנייה או השלישית מבימת הרבי, כך שיכולתי לראות את האירוע כולו בשעת מעשה מקרוב ובבירור. זכרוֹ של אותו חג שמחת תורה מיוחד במחיצת הרבי לא ימוש מזכרוני כל ימי חיי.
הרב פסח פישמן משמש כיום מנהל חינוכי בתיכון לבנים "תורה אקדמי", ביוהנסבורג, דרום אפריקה. הוא רואיין בחודש מנחם אב תשע"ד (2014).