סיפור חסידי שבועי

כאשר אדמו"ר הריי"צ נמלט מוורשה בשנת ת"ש (1940), הוא נאלץ להותיר מאחור את ספרייתו יקרת הערך. חלק ממנה חולץ שנה לאחר מכן, אך עקבות יתר הספרים אבדו במשך כמה עשורים. בשנת תשל"ז (1977), התגלה חלק הארי של הספרייה במוזיאון בוורשה, והספרים נפדו והובאו לארצות הברית.
כעבור כמה חודשים הודיע הרבי על כוונתו להקים מוסד שיוציא לאור ויפיץ את כתבי היד של תורת החסידות מאדמו"רי חב"ד לדורותיהם מתוך אותו אוסף, וקרא למתנדבים להצטרף למלאכה.
אחד מאותם כתבי יד היה התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד שחיבר רבי שניאור זלמן מלאדי, המכונה אדמו"ר הזקן. אלא שכתב יד זה היה שונה מהמהדורה המודפסת המצויה בידינו; היה זה כתב יד מהמהדורה הראשונה של התניא.
בשעתו, עבדתי בוועד להפצת שיחות ועסקתי בתמלול, עריכה והוצאה לאור של שיחות הרבי. לאורך השנים הבאות החלו לצאת לאור כמה פריטים מהאוסף, ואז, לקראת סוף שנת תשמ"א (1981), כתב הרבי לוועד שעלינו לקחת על עצמנו להדפיס את אותה "מהדורה קמא [ראשונה]" של התניא.
מלבד אותו כתב יד מוורשה, היו בנמצא עוד כמה גרסאות שונות של כתבי יד עתיקים מהמהדורה הראשונה של התניא. לפיכך, כללה עבודתנו גם השוואה בין כל גרסאות כתבי היד הללו, ובינן ובין המהדורה המודפסת.
הייתה זו עבודה טכנית קשה, שלא בתחום התמחותנו. אך שאלנו את הרבי מה בדיוק הוא התכוון שנעשה, ולאחר שהורה לנו כיצד לערוך ולעמד את הספר, יצאנו לדרך.
המשימה הייתה כבירה, כשבנוסף היה מוטל עלינו להמשיך גם בעבודתנו הרגילה של הוצאת חוברת ערוכה, מלוקטת משיחותיו של הרבי מדי שבוע.
בעבודה על "ליקוט" שבועי זה, שעליו התנוסס שמו של הרבי, הייתה אחריות כבדה, והיינו נתונים בלחץ אדיר; כדי לוודא שאנו מבינים נכון את המסר שאליו כיוון הרבי, נדרשנו להעמיק בלימוד תורתו. כדי לקבל מושג בהבנת דברי הרבי, היינו חייבים לעיין היטב ולהכיר את כל היבטי הנושא התורני הנדון, ואז לנסות לקלוט את חידושו של הרבי על הנושא. יש לזכור, שבאותן שנים לא היו מאגרי מידע ממוחשבים שבעזרתם היה אפשר לאתר מקורות בקלות ובמהירות בעזרת מנועי חיפוש – היינו חייבים פשוט ללמוד המון.
לעתים, הרבי היה ביקורתי למדי כאשר טעינו בהבנת נקודה מסוימת בדבריו או כשכתבנו אותה שלא כראוי. היינו מקבלים הערות חריפות לפעמים, אך כשזה קרה לא היה זמן להרהר בדבר, משום שהיינו חייבים להמשיך לעבוד על הכנת הליקוט הבא.
אם כן, הוצאתה לאור של השיחה השבועית הייתה כשלעצמה משימה שדרשה עבודה סביב השעון, וכעת התווספה לכך גם העבודה על התניא. הרבי גם הודיע שהוא מבקש שהספר יהיה מוכן עד לי"ט כסלו, יום השנה לגאולת אדמו"ר הזקן ממאסרו ברוסיה הצארית בשנת תקנ"ט (1798), ולשם כך נאלצנו לעבור לגור במשרד, פשוטו כמשמעו. עזבנו את בתינו ועבדנו כל היום כמו משוגעים.
מאחר שמרבית הטקסט בגרסאות כתבי היד השונים של התניא היה זהה, ורק בחלקים מסוימים היו שינויים – נדרשה עבודה קפדנית להשוות בין כתבי היד, לתעד את ההבדלים ולהבטיח שכל שינויי הגרסאות נרשמו כראוי. גם ההכנה לדפוס – עבודת הסְדָר והעימוד – הייתה קשה ומורכבת, מאחר שכל עמוד היה חייב לכלול הרבה גופנים שונים, וההגהה הסופית הייתה מורטת עצבים.
כאשר הגענו לשלב ההדפסה, הבנו שאם נשלח את זה להדפסה כספר בבית דפוס רגיל, אין סיכוי שהוא יהיה מוכן בזמן.
הרב זלמן חאנין, מנהל הוועד להפצת שיחות, העלה את הרעיון להשתמש בדפוס שנמצא במשרדינו שממוקם מעל 770. לא היה בידינו ציוד להדפסת ספר שלם, אך יכולנו להדפיס חוברות בודדות. הוא הציע שנדפיס חוברות של שלושים ושניים עמודים, ואחר כך ניקח את כל החוברות הללו לכורך שידביק או יתפור אותן כספר.
י"ט כסלו חל באותה שנה ביום שלישי, וביום שישי שלפני כן, הגשנו לרבי עותק מוכן וכרוך. בשבת, יצא הרבי להתוועדות כשהוא אוחז בידו את הספר החדש, והקדיש לו את השיחה הראשונה.
בשיחה הסביר הרבי את המטרה שבהוצאת ה"מהדורה קמא" כשכבר יש בידינו את ה"מהדורה בתרא [אחרונה]" – הסופית: יש הרבה מה ללמוד מההשוואה בין המהדורות, ועיון במה שאדמו"ר הזקן התכוון לכתוב מלכתחילה, לעומת מה שכתב בסופו של דבר. בהמשך, פתח הרבי את הספר, הצביע על כמה משינויי הגרסאות שבתחילת הספר, והסביר באריכות מדוע כתב אדמו"ר הזקן בתחילה באופן אחד, ואחר כך החליט לערוך ולשנות זאת.
הרבי גם סיפר, שבשעתו, רצה אדמו"ר הזקן שמהדורת הדפוס הראשונה של התניא תצא לאור לקראת י"ט בכסלו תקנ"ז (1796); עוד לפני שהפך להיות תאריך שמציין את "חג הגאולה" שלו, חל בתאריך זה יום השנה לפטירת רבו, המגיד ממזריטש, שהסתלק בשנת תקל"ג (1772). אולם, בפועל, הספר היה מוכן רק יום למחרת. כעת, המשיך הרבי, הוצאת הספר שלנו בזמן לפני י"ט כסלו מהווה מעין תיקון והשלמה למה שקרה בתקופת אדמו"ר הזקן.
משיחת הרבי היה ברור עד כמה היה גאה בכך שהמיזם הושלם במועד. "בהתחשב בריבוי העבודה הכרוכה בדבר", אמר, "השוואת כתבי היד; ההערות, הציונים וההגהות וכו', העריכה לדפוס, ההדפסה והכריכה באופן נאה ומהודר; ובהתחשב בעובדה שכל אחד ואחד מאלו שהתעסקו בזה הוא מוגבל (במספר השעות שיכול להקדיש למטרה זו וכו') – היה הדבר בלתי אפשרי לגמרי שיוכלו לסיים את הדפסת הספר קודם י"ט כסלו!"
"ואף על פי כן", המשיך הרבי, "המתעסקים בהדפסת ה'מהדורה קמא' של ספר התניא התעסקו בזה באופן שלמעלה ממדידה והגבלה לגמרי, למעלה מגדר אנושי... ובאופן שלא התחשבו במדידות ובמגבלות הטבע – זמני האכילה, השתייה, השינה וכו'... וכך הצליחו לסיים את ההדפסה והכריכה קודם יום השבת שממנו מתברך י"ט כסלו". הרבי גם העלה על נס את הסיוע של נשותינו, שתמכו בנו לאורך העבודה.
הרבי אפילו הודה שכאשר ביקש שנשתדל לסיים את המיזם בזמן, הרי מצד השכל היה מופרך אצלו שנוכל לעמוד בכך. אלא שמצד ה"אמונה בכוחם של חסידים, שכאשר הם רוצים באמת למלא את הציווי, ומחליטים בתוקף ש'כן יקום' – הרי הובטחנו ש'יד החסידים על העליונה'. ולכן האמנתי שיצליחו בעניין זה".
המסקנה מכל זה, סיכם הרבי, היא ש"אם בני אדם יכלו להתעסק בעניין של הפצת מעיינות החסידות חוצה באופן של 'אחישנה', למעלה ממדידה והגבלה לגמרי, למרות היותם בשר ודם... הרי כל שכן וקל וחומר שהקב"ה צריך להביא את הגאולה האמיתית והשלמה באופן של 'אחישנה', למעלה ממדידה והגבלה לגמרי!"
במשך קרוב לחמישים שנה עסק הרב לייבל אלטיין בהוצאה לאור של שיחות הרבי וכתבי חסידות של אדמו"רי חב"ד לדורותיהם. כיום הוא מנהל את ספריית החסידות "היכל מנחם" בשכונת בורו פארק, ברוקלין. הוא רואיין בחודש מנחם אב תש"פ (2020).